מטה הרצאות גיבורי מלחמת חרבות ברזל

התואר ״אמא לביאה״ קיבל משמעות אחרת בישראל בשבעה באוקטובר. סבין תעסה חיה במשך 24 שנים בנתיב העשרה וגידלה שם 4 בנים לתפארת, בבית חכם, מוגן ומרושת מצלמות. לכן, כל מה שקרה בבית הזה בשבת השחורה, תועד והפך בהמשך ל״סרטון הזוועות״ שטלטל את העולם. גיל, אב הילדים, קפץ על הרימון, כדי להציל את הילדים שלו. הם נפצעו ובתושייה רבה ניהלו שיחות עם המחבלים באמצעות אפליקצית התרגום של גוגל. כל הזמן הזה, סבין גוננה על אחד הבנים בביתם, ושמעה הכל. בכוחות שמעל הטבע, סבין, שבנה הבכור נרצח באותה שבת, וגם אב ילדיה, מצליחה ללמד את שלושת ילדיה הנותרים איך חוזרים לחיים, איך צומחים מתוך האפלה, ואיך מגדלים ילדים עם תושייה ויכולות הישרדות יוצאות דופן.

אי אפשר להבין מה קרה כאן, בשבעה באוקטובר מבלי להקשיב לעדות המטורפת של רוני ספדג׳, הרבש״ץ של קיבוץ כיסופים. בזריחה השחורה של השביעי באוקטובר הוא היה בביתו עם אשתו וארבעת ילדיו, במשך שעות הוא נאבק במחבלים, מנסה לחשוב מה לעשות כשהם יכריעו אותו – האם להרוג בעצמו את הילדים שלו או להיחטף בידי מחבלים אכזריים. כשהמשפחה חולצה אחרי שעות של מאבק הכי מפחיד שיש – ספדג׳, הפצוע, דאג שאשתו והילדים יעברו למקום בטוח, ובמקום להצטרף אליהם הוא נשאר להילחם על כיסופים. הוא הקים חמ״ל נעדרים, תרם לטיהור השטח ואיבד חברים רבים. להקשיב לעדות שלו זו חובה אזרחית, מוסרית ולאומית, רוני משקף, בעדות עוצרת נשימה מה עברו אנשים על אדמתנו, ומה צריך לעשות כדי שהזוועות האלו לא יחזרו, לעולם לא שוב.

״אימא זה לא רק להכי קוסקוס בשישי בצהרים ולהחליף חיתול בזמן, אימא זה גם לתת השראה ומודל״, זה מה שאמרה גלית ולדמן לאילנה דיין, בראיון מפעים ומעורר השראה. גלית איבדה את בנה, רס״ן אריאל בן משה, מפקד בסיירת מטכ"ל שיצא על דעת עצמו מהבית בשבעה באוקטובר לחלץ את תושבי העוטף, הוא הציל חיים רבים לפני שנהרג מאש המחבלים בקרב על בארי. ולדמן, אימא שלו, בכלל חשבה שהוא יגדל להיות רמטכל, עד שהשכול דפק על דלתה. בכל זאת היא בחרה לדחות את האבל על בנה, ולהתרכז בלחזק את הלוחמים שלנו: ״זה לא הזמן להתאבל, זה בזמן לנצח״, היא אומרת. גלית היא אישה יוצאת דופן בפרספקטיבה שלה לחיים וגם למוות, וביכולת שלב לעודד ולחזק את כל מי שפוגש אותה. גלית ולדמן אישה שהיא השראה.

זוהי הרצאה על גבורה ואסון גדול, על חברות ואהבה ועל הצבת מטרות מרשימה בדרך לחלום.

ידין גלמן גדל כנער דתי בירושלים בתקופת האינתיפדה השנייה ואינתיפדת הסכינים.

החוויות הקשות שראה הפכו את חייו למשימה - להגיע ליחידה במובחרת ביותר בצה"ל- "סיירת מטכ"ל".

ידין לחם ב"שובו אחים", "צוק איתן" ופרעות "יום הנכבה 2018", השתתף במבצעים מיוחדים עד שהחליט להשתחרר ב2019 ולהפוך לשחקן.

כשהבמאי אבי נשר חיפש לוחם לאחד מסרטיו, הוא הגיע כמעט בטעות לידין גלמן. בחור חסון, יפייפה וגם רגיש, לוחם מהולל בסיירת מטכ״ל. הסרט ״תמונת הניצחון״ הפך את ידין למפורסם, ובהמשך גם לדוגמן, אבל לפני ומעל הכל ידין היה ונשאר לוחם מוכשר. 

בזמן שסומן כאחת ההבטחות הגדולות בעולם המשחק ידין הוקפץ ללחימה ב7 באוקטובר 2023, שם לחם בכפר עזה ובבארי ולאחר 10 שעות לחימה נפצע אנוש לצד חברו הטוב.

בזכות אהבה, חברות ואומץ ידין נלחם על חייו ושרד, והחליט להסיט את החיים שלו לטובת הסברה בארץ ובעולם.

בהרצאתו משתף ידין בכלים ותובנות כיצד לקום מהמקום הנמוך ביותר ולמנף אותו למען האחר ולהצלחה.

הרצאת השראה משנת חיים.

אל תתנו למראה של מלאני למברסקי לבלבל אתכם. היא אמנם תכולת עיניים, זמרת מופלאה עם נתונים של דוגמנית, אבל כשהיא עולה על ציוד הלוחמת שלה – מתגלה לארה קרופט הישראלית. בבוקר השבעה באוקטובר היא עוד חיפשה את החברים שלה שנרצחו בנובה, בצהריים כבר הייתה על מדים ובהמשך נבחרה להיות בצוות הפריצה לעזה, בין הראשונות והראשונים שנכנסו לתמרון הקרקעי. נשים אמיצות וחזקות כמו מלאני, קבעו עובדות בשטח ושינו את המשוואה אחת ולתמיד – לוחמות שוות בדיוק כמו לוחמים, נשים מסוגלות, שוות וראויות בדיוק כמו לוחמים. למברסקי מספרת בחיוך ההורס שלה איך הפכה להיות פורצת דרך, איך זה להיות אישה במלחמה בעזה ומה כולנו צריכים ללמוד מהשילוב של נשים בחזית.

מהישרדות הפליפינים להישרדות עזה – הדוגמן, השורד והלוחם טל מורד הוא בוגר הריאליטי של החיים. לאיים הוא הגיע אחרי שירות קרבי בסיירת צנחנים במהלכו איבד את אימו למחלת הסרטן, בגיל צעיר. הוא היה אחת הדמויות הבולטות שיצאו מהתכנית, הוא רק התחיל את החיים והקריירה ואז קרה השבעה באוקטובר. מאותו יום ארור מורד מגויס, ונלחם בקרבות הכי קשים בעזה, הוא ראה את האויב פנים אל מול פנים. במילים עוצרות נשימה מורד מספק מבט מבפנים למלחמה הכי אכזרית בתלודות המדינה, לסיפורים שלעולם לא יגיעו לחדשות. מורד מסביר מה עובר על לוחם כזה שיוצא הבייתה לאפטר ואיך כל האירועים המטלטלים שחווה בילדותו מתנקזים לרגע אחד של לחימה. מורד הוא לא רק גיבור מלחמה, הוא גיבור של החיים.

על פניו רחל מאופקים לא נראית גיבורת על, אך ללא ספק הוכיחה שקורצה מחומר של גיבורים. 

היא אישה שמחה וחייכנית, סבתא, כזאת שאוהבת לבשל לכל השכונה, שלא תתפסו אותה בלי משהו טעים לאורחים, וזה בדיוק מה שהציל אותה בשבת השחורה, במקום לחגוג לבעלה יום הולדת – ביתה הפך למבצר מחבלים. 

רחל גדלה באופקים, במשפחה בת 12 ילדים, שנאלצה לנקות בתים מגיל 10 כדי לשרוד ולעזור להם, אך לא ויתרה על השירות הצבאי, והתגייסה לחיל האוויר, לאחר השירות עבדה בשק״ם בבסיס צאלים במשך 43 שנים. 

אין אחד שלא מכיר אותה והיא מכונה עד היום ״האמא של החיילים״. כשהמחבלים פרצו לביתה, רחל בסה״כ עשתה את מה שהיא יודעת, לשרוד ולארח יפה. במשך 20 שעות, העסיקה את המחבלים, טיפלה וחבשה אותם ולאט לאט הצליחה לשבות אותם ולהעביר מסרים לשוטרים שבאו לחלץ אותם וניהלו מו״מ עם המחבלים ובינהם בנה אביתר. 

סיפורה של רחל מאופקים, שאינו נתפס בשל השתלשלות האירועים והתוצאה הבלתי אפשרית הפך לא בכדי לאחד הזכורים והחשובים ואף הגיע עד לנשיא ארה״ב. 

סיפורה של רחל ודרך התנהלותה ב07/10 הפיחו תקווה, רוח ונתנו אמונה לעם ישראל ומוכיחה לכולם שכל אחד מאיתנו יכול להיות גיבור על.

״ראיתי גופות בוכות״ מתאר נתן קניג, בגוף רועד ובעיניים רטובות. לפני 28 שנה הוא התנדב לזק״א, במהלכן טיפל בזירות הכי מורכבות, ביניהם גם זירת הפיגוע במסעדת ״סברו״ בירושלים, הוא ראה את הנורא מכל, אבל דבר לא משתווה למראות הקשים של שבת השחורה, כשקניג היה בין הראשונים שהגיעו לקיבוצים ולמסיבה ברעים. זק״א הוא ארגון שאין שני לו בעולם, והמתנדבים שלו עושים את מלאכת הקודש. אבל אחרי מה שראו שם, ביישובי העוטף, קניג רוצה לעשות הרבה רעש ולזעוק כדי שכל העולם ידע מה קרה כאן, לתת עדות מיד ראשונה שעוד תיכתב בדפי ההיסטוריה. ישראל שלפני שבת השחורה, הייתה מפולגת, אבל אחרי שמביטים לנתן בעיניים, מבינים שכוחנו באחדותנו, ורק כך נחלים מהטראומה האישית והקולקטיבית.

גל הלך לנובה כדי לרקוד, אבל חזר משם כשהוא לא יכול יותר ללכת. במשך שעות הוא הצליח להתחמק מהמחבלים שהפכו את המסיבה לגיהנום עלי אדמות, ואז הם הגיעו אליו, למקום המסתור שמצא. מחבל ירה בו מטווח קצר, הקליעים חדרו את שני הברכיים שלו, רסיסים פגעו גם בראשו. כנגד כל הסיכויים הוא שרד, ועכשיו, בזכות שמחת החיים והאמונה שלו הוא לומד שוב לצעוד. הסיפור של גל הוא לא רק סיפור הישרדות יוצא דופן, זה סיפור על ניצחון הרוח על הגוף, על אמונה שמרפאת מכאובים, על דור שהחיים והתקוות התהפכו לו, אבל גל מוכיח זה דור שאף אחד לא יכול עליו, גם לא מחבלי הנוח׳בה.

״היה לנו מזל, לעולם לא היינו חושבים שזה יהיה אירוע כלכך גדול ומעזעזע״.

חייו של יונתן השתנו מקצה לקצה מאז אותה המסיבה בשבת הארורה והאסון שפקד את כולנו. מבחור אנונימי ופשוט, סטודנט באוניברסיטת רייכמן השירת ביחידה מובחרת בצבא שרק רצה להנות עם חבריו ולחגוג את החיים, יונתן ברגע אחד שהפך את כל התמונה לקח על עצמו את תפקיד חייו והחליט שהולך להיות שליח הסברה הנוסע ברחבי העולם ומספר את סיפורו האישי ב3 שפות, נפגש עם בכירים בינלאומיים, מתראיין ונלחם כנגד האנטישמיות, מגייס כספים למען צה״ל ומראה מה בדיוק קרה ועדיין קורה פה מאותו הרגע, כיצד ניצל מהמסיבה לאחר שהתחבא במשך שעות עד שהצליח להיחלץ וכמה חייב להשמיע את קולנו בעולם למעננו ולמען אלה שלצערנו כבר אינם.